|
בגן
העדן של ילדות אשר היה פורח
"בגדי ההסוואה הציניים נשרו להם וגיליתי בגדי
נוסטאלגיה מתחת. פתאום צץ אותו ילד שזה רק בתחילת כתה
ט' עלה מרוסיה ונפל לתוך החברה הכי מגוונת (מבחינת
עדות) שהייתה אז בארץ. אולי ניסיתי להדחיק את זה עם
השנים, אבל ברור לי שחלק ניכר מהקליטה המוצלחת שלי
הייתה בזכותכם, אותה חברה מגוונת ועקב כך גם פתוחה. לא
הרגשתי את עצמי זר או שונה (אותן רגשות שעליהן שמעתי
ואני ממשיך לשמוע מעולים חדשים) אפילו לרגע קטן אחד –
מיד הייתי אחד מהחבר'ה. ההרגשה הזאת, פתאום צפה
וניעורה בי". לאחר 30 שנה, כך סיכם בהתרגשות יגאל פרקש
את פגישת המחזור של בוגרי שנת 1976 ממקיף א' ואורט ימי
באשדוד.
ביום חמישי
ה-19.05.05 משעות הערב המוקדמות, זרמו מכל רחבי
הארץ אל חוות לכיש באשדוד, כ-200 בוגרים נרגשים
בני 47 שהגיעו להתרפק על תקופה שלא תחזור, על
חברות אמיצה והווי שאיננו עוד וכולם נזכרו בו
בערגה. אירוע זה נולד לאחר שנתיים של הכנות
שהובילו להתארגנות קדחתנית בחצי השנה האחרונה
והשיא היה: המפגש המוצלח והמרגש שהדיו עוד נשמעים
וישמעו לאורך זמן.
הכול החל באתר האינטרנט הפופולארי – "חבר'ה"
בכתובת מקיף א' אשדוד, שנפתח לשמחת כל הנוסטלגיים
שבינינו. אט אט התווספו שמות חדשים - ישנים והציפו
הגעגועים. תוך לחץ המתכתבים באתר הרים ציון מלכה,
בן למשפחה מוותיקי אשדוד, את הכפפה, והחל במלאכת
איתור הבוגרים, תוך מספר חודשים הוא הצליח לאתר
80% מהחברים "קשה במיוחד היה לאתר את הבנות ששמות
משפחתן השתנו עקב נישואיהן" – הוא מעיד. ציון גיבש
חבורה שמנתה 10 אנשים מפעילי שכבת הגיל וגרעין
מועדון ויצ"ו של אותם שנים. החבורה התמסרה במשך
חצי שנה בכל זמן פנוי ולא פנוי למלאכה: איתור
כתובות, דיוור, גבייה, איסוף תמונות למצגות, החלטה
על מהות הערב, הכנת תגים, כתיבת תוכנית ועוד.
הערב החל בחלוקת תגים עם שמות הנעורים – "כדי שגם
את מי שהשתנה מאוד נוכל לזהות", אחרי כניסה נרגשת,
צעקות, צחוקים גדולים ואפילו דמעות נערך מפגש רעים
ברחבה, אחד עדכן את האחר מה קרה לו בשלושים שנה,
מי הבעל או האישה, כמה ילדים ובני כמה ומה העבודה,
ניתן היה לשמוע צעקות רמות שאומרות: "וואללה,
מתאים לך לעשות בדיוק את זה" או לחליפין "עלייך לא
הייתי מאמינה, הייתי בטוחה שתהיי מורה" ההתרגשות
הגדולה לא שכחה גם כשהכניסו את כולם לאולם, לחלק
האמנותי של הערב, אז התיישבו כולם כפי שהיו יושבים
לפני שלושים שנה : ה"צופים" בשולחן משלהם, ה"מחנות
העולים" במעגל אחר, החבר'ה ממועדון ויצ"ו או "הביצה",
החברה הסלונית של קו לבן או שולחנות של בני אותה
כיתה.
קשה היה להרגיע את ה"בוגרים", גם כשהחל מופע
הנוסטלגיה אותו פתח ראש העיר אינג' צבי צילקר
במילים נרגשות ומחמאות לקבוצה הגדולה והבוגרת
שתרומתה לעיר ניכרת. צילקר סקר במהירות את התפתחות
העיר בשלושה העשורים האחרונים והביע תקווה כי
הבוגרים שנפוצו לכל רחבי הארץ יחזרו לגור בה
וליהנות משרותיה המתקדמים.
מופע הנוסטלגיה כלל 6 מצגות שכללו מאות תמונות
שנאספו מהבוגרים במהלך החודשים האחרונים וביניהם
קטעי קישור רלוונטיים על התקופה היפה והאהובה –
ניתן היה לראות את נופיה של אשדוד אז והיום, את
תמונות המחזור של חמשת בתי הספר היסודיים מהם עלו
כולם למקיף א' או לאורט ימי באשדוד, תמונות מהווי
התיכון תוך אזכור האירועים, ופירגון מיוחד למורים
של אז שקיבלו ציון מעולה כ"מורים לחיים" – "כל אחד
מאיתנו נושא בליבו את המורה הפרטי שלו" נאמר וכולם
מחאו כפיים בהסכמה, נציגת שולחן המורים, הגברת
דליה שמואלי שהייתה מחנכת הכתה הספרותית-ריאלית של
השכבה נשאה ברכות בשם חברותיה ושיבחה את השכבה.
מצגת מרגשת במיוחד הייתה המצגת של החללים והנפטרים
שלוותה בדמעות וקולות צער ותדהמה. לאחר צפו במצגות
בילוי שעות הפנאי, מחנות הגדנ"ע, תמונות המחזור של
מקיף א' ואורט ימי של אותה שנה הצפייה לוותה בשירה
קריאות התרגשות ומחיאות כפיים לצלילי אולי עוד
קייץ ניפגש. קינחה את הערב מסיבת ריקודים ברוח
שנות ה-70, רבים פרצו אל הרחבה ורבים התגודדו בחוץ
להמשיך את השלמת החסר וגם ב01:00 לפנות בוקר עוד
קשה היה לפזר את החבורה, היו קבוצות שאפילו המשיכו
למקום אחר כדי לא להפסיק את ההתרגשות והאהבה.
כל סוף השבוע האחרון הטלפונים לא הפסיקו לצלצל
אנשים רצו להיות קרובים ולהביע הערכה על המבצע,
פורום מקיף א' 76' באתר– "חבר'ה", התמלא במכתבים
מרגשים של משתתפי הכנס: "רק אהבה יכולה לגרום
לאירוע כזה להתקיים"- כתבה שחר בר, "מספר החיבוקים
והנשיקות בערב הזה היו יכולים להביא לשלום כלל
עולמי"- כתב יעקב ארז. אנשים העידו שמרוב התרגשות
וכייף לא יכלו לעצום עיין כל הלילה לפני ובוודאי
אחרי המפגש. כולם הביעו תקווה שהקשרים המחודשים
ישארו ונוכל לחזור על הכנס עוד פעמים רבות, במשך
30 השנים הבאות.
מאת
: מימי אושרוב
|
